אלכוהול ואיכות הביציות והזרע

אלכוהול לא משפיע רק על הכבד או על ההנגאובר של הבוקר.

הוא יכול להשפיע גם על איכות הביציות והזרע, לעיתים הרבה לפני שמנסים להיכנס להיריון והוא אפילו יכול להשפיע על רקמת השד ועל הסיכון לסרטן השד.

"אני שותה רק כוס יין בערב." זו אחת האמירות הכי נפוצות. ואני מבינה, ישראל קשה, ולפעמים כוס היין הזו, היא האסטרטגיה הכי מהירה, זמינה ויעילה לרגע של שקט בסוף היום.

אבל הגוף הנשי והגברי מגיבים לאלכוהול בצורה מורכבת יותר.

אצל נשים, הביצית שאת מבייצת במחזור הנוכחי לא "נוצרה" עכשיו. היא התחילה את תהליך ההבשלה שלה חודשים רבים קודם. לוקח יותר מ 220 יום, כ 7–8 חודשים, לזקיק להתפתח ולהבשיל. כלומר, מה שאת אוכלת, שותה וחווה היום יכול להשפיע על הביצית שתבייצי בעוד כמה חודשים.

הזמן הכי קריטי לביצית היא כ-3 חודשים לפני ביוץ, הביצית רגישה מאוד לסטרס חמצוני, דלקתיות, מחסורים תזונתיים ורעלנים. אלכוהול יכול להגביר את הסטרס החימצוני (תחשבי על תפוח שאת לוקחת ביס ומשאירה חצי, הוא מתחמצן והופך לחום. אז כמובן שחמצן זה טוב, אבל עודף חמצן לא) וזה כבר פוגע בתפקוד המיטוכונדריה, שהן תחנות הכוח הזעירות שבתוך הביצית. כשהמיטוכונדריה עובדות פחות טוב, גם איכות הביצית נפגעת.

אלכוהול משפיע על רמות אסטרוגן, פרוגסטרון ו- LH, ולשנות את הדרך שבה הזקיק מבשיל.

מחקר גדול על 2,545 זוגות שעברו טיפולי IVF מצא שכבר 4 משקאות או יותר בשבוע אצל האישה היו קשורים ל- 16% פחות סיכוי ללידה חיה. כאשר גם הגבר וגם האישה שתו 4+ משקאות בשבוע, הסיכוי ללידה חיה היה נמוך ב- 21%. אותו מחקר מצא גם שפחות ביציות נשאבו, יותר כישלונות בהפריה ופחות עוברים תקינים אצל נשים ששתו באופן קבוע.

עם זאת, חשוב להיות מדויקות: חלק מהמחקרים מצאו שכאשר מדובר בפחות מ 1–2 משקאות בשבוע, לא תמיד נמצא הבדל ברור. נראה שההשפעה מתחילה להיות משמעותית יותר סביב 4+ משקאות בשבוע או בבינג' דרינקינג, כלומר 4+ משקאות בערב אחד.

אצל גברים, הזרע אומנם מתחדש כל הזמן, אבל לוקח בערך כשלושה חודשים שתאי הזרע מבשילים. כלומר, מה שגבר שותה היום ישפיע על הזרע בעוד שלושה חודשים.

אלכוהול עלול:

• להוריד את רמות הטסטוסטרון

• להעלות אסטרוגן

• לפגוע בתנועתיות הזרע

• להגדיל את אחוז תאי הזרע עם DNA פגוע

• להפחית את מספר הזרע

• 
  

מטא אנליזה גדולה שכללה יותר מ- 16,000 גברים מצאה ששתייה יומיומית או כבדה הייתה קשורה לפחות נפח זרע, פחות תאי זרע בעלי צורה תקינה ופחות תנועתיות.

סקירה נוספת מצאה שאלכוהול, ובמיוחד בינג' דרינקינג, נקשר ליותר שברים ונזק ל- DNA של הזרע.

החדשות הטובות הן שלפחות לגבי זרע, הגוף יודע להשתקם. שלושה חודשים עם פחות אלכוהול יכולים לעשות הבדל ממשי.

אצל נשים, אי אפשר "להחליף" ביציות, אבל אפשר להפחית עומס חמצוני וליצור סביבה טובה יותר עבור הביצית שמבשילה בחודשים הקרובים.

אבל אלכוהול אינו משפיע רק על הפוריות.

סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר אצל נשים, ואלכוהול הוא אחד מגורמי הסיכון המבוססים ביותר עבורו.

מחקר גדול שעקב אחרי יותר מ- 100,000 נשים במשך כמעט 30 שנה מצא שכבר 3–6 משקאות בשבוע היו קשורים לעלייה של כ 15% בסיכון לסרטן השד.

נשים ששתו כשני משקאות ביום היו בסיכון גבוה בכ 51% לעומת נשים שלא שתו כלל.

במילים פשוטות:

• 3–6 משקאות בשבוע = בערך 15% יותר סיכון

• משקה אחד ביום = בערך 10% יותר סיכון

• 2 משקאות ביום = בערך 20% יותר סיכון

• שתייה כבדה = 40–50% ויותר

• 
  

אבל חשוב להבין: זה לא רק כמה שותות, אלא גם איך.

אישה שלא שותה כל השבוע אבל שותה 4–5 משקאות בערב אחד נמצאת בקטגוריה של בינג' דרינקינג.

מבחינת הגוף, זה לא "רק פעם בשבוע". זו הצפה חדה של אלכוהול, עלייה חדה יותר באסטרוגן, יותר סטרס חמצוני, ויותר עומס על הכבד ועל מנגנוני תיקון ה- DNA.

מחקרים מצאו שגם אם שתי נשים שותות אותה כמות כוללת במשך שבוע, זו ששותה את הכל בערב אחד עשויה להיות בסיכון גבוה יותר.

שתייה כבדה מוגדרת בדרך כלל כ:

• 8 משקאות או יותר בשבוע

• או 2–3 משקאות ביום באופן קבוע

• או 4+ משקאות בערב אחד

• 
  

אז למה אלכוהול משפיע דווקא על השד?

השד הוא רקמה שמגיבה מאוד להורמונים, במיוחד לאסטרוגן. אלכוהול מעלה את רמות האסטרוגן בגוף.

בנוסף, כשהוא מתפרק, הוא יוצר חומר בשם אצטאלדהיד, שעלול לפגוע ב- DNA. הוא גם מגביר דלקיות, סטרס חמצוני, ופוגע בפולאט, ויטמין חשוב לתיקון תאים.

במילים אחרות: האלכוהול גם מגביר את האות לגדילה של תאים בשד, וגם מקשה על הגוף לתקן נזקים.

הסיכון הזה חזק במיוחד עבור סוגי סרטן שד שתלויים באסטרוגן, שהם הסוג הנפוץ ביותר.

חשוב גם לזכור: כשאומרים "15% יותר סיכון", זהו סיכון יחסי, לא מוחלט. אם לאישה יש סיכון של בערך 12% לחלות בסרטן שד במהלך החיים, תוספת של 15% מעלה אותו לכ 13.8%.

זה לא אומר שכל אישה ששותה תחלה. וזה גם לא אומר שאם שתית כוס יין עשית משהו "לא בסדר". הגוף אינו מתמטיקה פשוטה. יש גם גנטיקה, תזונה, סטרס, שינה, פעילות גופנית, הנקה, גיל וחשיפות סביבתיות.

אחד הדברים הראשונים שנשים לומדות כשהן מתחילות לעקוב אחרי המחזור שלהן עם מודעות לפוריות זה כמה הגוף מגיב למה שנראה "קטן". כמה לילות בלי שינה, תקופה של סטרס, שינוי בתזונה, או כמה כוסות אלכוהול יכולים לשנות את נוזלים מצוואר הרחם, את חום השחר, את מועד הביוץ, את רגישות השדיים או את עוצמת התסמינים לפני הווסת.

אלכוהול לא משפיע רק על הסיכון הרחוק לסרטן שד או על איכות הביצית. אצל חלק מהנשים הוא כבר מורגש במחזור עצמו:

• יותר רגישות או כאב בשדיים

• החמרה של תסמיני PMS

• יותר נפיחות

• שינויים בדימום

• לעיתים אפילו ביוץ מאוחר יותר או פחות ברור

• פחות נוזלים מצוואר הרחם או פחות בהירות סביב חלון הפוריות

• 
  

כאשר אישה עוקבת אחרי הגוף שלה לאורך חודשים, היא לפעמים רואה את הקשר הזה בעצמה. "בכל פעם שאני שותה יותר, יש לי פחות נוזלים מצוואר הרחם." "הביוץ שלי פחות ברור." "השדיים שלי כואבים יותר."

הטבלא הופכת להיות מפה. היא מראה את הקשרים בין החיים עצמם לבין הגוף.

מודעות לפוריות איננה רק לדעת מתי אפשר להיכנס להיריון או להימנע ממנו. היא גם דרך לראות איך הגוף שלך מגיב, מה הוא מנסה לומר, ואילו בחירות מחזקות אותו או מעמיסות עליו.

לא כדי לפחד. כדי לבחור מתוך ידע.